מודל מעש"ה לעזרה ראשונה נפשית- חרבות ברזל

איך נשמור על הילדים שלנו שלא יפַתחו טראומה?

מהי טראומה? איך היא מתפתחת? וכיצד ניתן למנוע אותה?

אנו שרויים בתוך אירוע קשה שאנו טרם מודעים לסדר גודלו, הלב ממאן להאמין ולהכיל את גודל שבר בת עמי, ובמקביל המצב הביטחוני מתגלגל ומתדרדר.

כהורים ומחנכים עלינו להתמודד בעצמנו עם מצב מורכב זה וכן רובצת עלינו אחריות אדירה לסייע לילדים להכיל את האימה והכאב בצורה שלא יותירו אותם פצועים וחבולים לשארית חייהם.

על מנת שאכן נוכל להגיש את העזרה הנדרשת, נסייר מעט במרחב הנפש, כדי שנבין איך הדברים פועלים ועל מה הם מבוססים, ורק לאחר מכן נוכל להבין את המודל המוצע.

לכל אחד ואחד מאיתנו יש בנפש עוגנים רבים, אחד העוגנים החשובים שעוזרים לאדם בהתמודדויות שונות, הינו עוגן ה'ידע וההתמצאות', כגון השאיפה לדעת מה קורה כעת או הניסיון להעריך את המצב ולנבא מה יהיו השלבים הבאים בסיטואציה.

אנו מסוגלים להתמצא בעולם, שמוכר ומובן לנו בזכות יכולתנו למיין את מכלול התופעות שבעולם לקולקטיבים, על פי תכונות משותפות שמוכרות לנו מהעבר או על פי מידע קודם אחר, ובכך לבנות לעצמנו מושגים עולמיים וחברתיים. אחרת, סביבתנו, הדוממת והחברתית,  הייתה נראית לנו כמקום רב תהפוכות, מביך וזר, שאין בו דבר דומה למשנהו, וכתוצאה מכך הייתה נוצרת הרגשה של אי יציבות. לכן 'ידע והתמצאות' במה שקורה סביבנו מעניקים לנו עוגן של יציבות וביטחון, ההכרחיים בהתפתחות האדם ובמהלך חייו.

במצב של אסון על טבעי, שבמהותו פורץ את הסדר המוכר ואת היכולת לצפות מראש איך הוא יתפתח, היציבות והעוגן הפנימי מתעררים אצל רבים מאיתנו ואנו מוצפים בתחושות של חוסר שליטה על המצב ואיבוד הביטחון הסביבתי, וכך מתערערים גם הרוגע והשלווה הפנימית.

מצב מורכב כל כך, לא ניתן לפתור על ידי פטנט כזה או אחר. עלינו להכיר במציאות שנוצרה, ובכך שאנו עוברים התמודדות לא קלה שדורשת מאתנו חשיבה אינטגרטיבית רחבה ויצירתית.  ברור גם, שאין פתרון אחיד לכולם, רבים הם המטפלים והיועצים שמציעים כל אחד בתורו וטורו את עצותיו שלו, סגולות, עצות להרגעה, וטכניקות ניהוליות שונות, אבל חשוב לדעת שעוגן פנימי זוהי נקודה אינדיבידואלית, כאשר לכל אחד מתאימה גישה אחרת ופתרונות אחרים, ומה שיכול להועיל לאחד אין בו בהכרח כדי לסייע לזולתו. בשל כך, כל אחד צריך להקדיש מחשבה, להיות קשוב אל ליבו ולשקול מה יעזור לו לשמור על רוגע אישי, על עוגן פנימי ועל יציבות.

נדגיש, כי זה הזמן להיות ערני לבעלי רמה רגשית גבוהה, על מנת שמצב הדחק בו אנו נמצאים  לא יתפתח אצלם למצב של פוסט טראומה.

חוויה פוסט טראומטית היא אירוע ישיר או צפוי המאיים על שלימות הגוף או הרגש של האדם או על ההורה – כשמדובר בילד. מצב דחק הופך להיות פוסט טראומטי מרגע שעוצמת האירוע גוברת על יכולתם של מנגנוני ההתמודדות לווסת רגשית וגופנית את האדם.

ניתן לחלק אירועים טראומטיים לשני צירים: ציר אחד הוא מידת ההפתעה – האם לזה ציפיתי? והציר השני הוא מידת השליטה או יכולת ההשפעה שיש לי על האירוע.

לרוב, אירועים טראומטיים הם לא צפויים ובלתי נשלטים, ונוכל להבין זאת באמצעות דוגמא כמו ההתקפה על מגדלי התאומים, שאיש לא חשב שדבר כזה יכול ועלול לקרות, ומלבד זאת הוא גם היה בלתי נשלט – אי אפשר היה לעשות דבר מול המטוס שהתנגש במגדל, לעומת מקרה בו אדם מותקף ברחוב ומצליח להבריח את תוקפיו, שזו דוגמא לאירוע מפתיע אך נשלט.

ככל שהאירוע פחות צפוי ופחות נשלט, הסיכוי שהוא עלול לגרום לטראומה, עולה.

במלחמה הזו, לצערנו הרב שני הצירים האלו קיימים במידה רבה, עקב היותה מלחמה בהפתעה וכן עקב חוסר השליטה במצב.

במקרים של אירוע מתמשך, כגון מחלה, האירוע עשוי להפוך צפוי אך לא נשלט, ובמקרים כאלו חוסר האונים גדול מאוד. לכן, על אף, ואולי בגלל, שהאירוע צפוי, אך בו זמנית לא ניתן לעשות דבר על מנת למנוע או לשנות אותו – הוא טראומטי.

התגובה המיידית של רוב בני האדם לטראומה, כוללת בהלה, פחד, עוררות ודריכות גופנית. תגובה כזאת היא הגיונית מאוד ונחוצה, לאור העובדה שמדובר באירוע שיכול להוות סכנה לחיי האדם או לבריאותו. תגובה זו יכולה להמשיך גם לאחר שהאירוע הסתיים, ועדיין הוא נחשב במסגרת הנורמה, שכן לאחר מאורע קיצוני לוקח זמן עד שהמערכת הביולוגית והנפשית חוזרת לשגרה. אלא, שכמו שלעתים הפצע מסרב להפוך לצלקת ואינו מחלים, כך גם הנפש לפעמים יכולה להישאר פצועה. מצב של פוסט טראומה הוא מצב בו גם זמן רב לאחר שהאירוע הסתיים והסכנה חלפה, האדם ממשיך להגיב בעוצמה רבה וחסרת פרופורציות.

פוסט טראומה יכול להשפיע על הילד ועל האדם במגוון ערוצים: חודרנות – מצב בו הילד מתעסק כל הזמן סביב הנושא הטראומטי ואינו מסוגל להשתחרר ממנו; הימנעות וחרדה – הוא לא מסוגל לשמוע את הנושא או לדבר עליו; עוררות יתר – קשיים בשינה, סף תסכול נמוך והתקפי זעם. במקרים קיצוניים הקושי יכול אף להשפיע על נסיגה בהתפתחות הרגשית או השפתית.

חשוב לדעת כי תגובות קשות לאחר אירוע טראומטי הינן לגיטימיות, ודווקא סימן טוב (בחודש הראשון), ואין להיבהל מכך ולהיכנס להיסטריה, אלא להגיב בצורה מתונה עם תמיכה וקבלה.

נקודה זו חשוב לחידוד ולשינון שוב ושוב, כי רבים נבהלים מהלחץ שהם עצמם חשים, עליה בדופק, זיעה ועוד תסמיני חרדה, אך יש לזכור ולשנן שוב ושוב כי זאת תגובה נורמלית למצב לא נורמלי, וכשמפנימים נקודה זו, זה מרגיע מאד.

 

אחד מהמודלים הנפוצים למצבי חירום הינו מודל מעש"ה – ובשמו המקורי: SIX C’s Model – הוא פותח במהלך שנת 2011, בתמיכה ובליווי מנהלי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות. הרעיון היה לגרום לצמצום מרבי של התלות באנשי בריאות הנפש במצב של דחק וטראומה, ובצורך לפנות נפגעי תגובות קרב אל מחוץ לשטח הקרב. במקום זאת, מאפשר המודל לכל אדם להגיש בעצמו עזרה ראשונה נפשית לחברו, לתמוך בו ולהחזירו למצב תפקודי תקין.

ד"ר משה פרחי, מפתח המודל אומר: "ייחודיות המודל היא בפשטותו ובנגישותו לכלל הציבור מחד, ומאידך במהירות וביעילות הסיוע – משך הזמן הממוצע שבו ניתן להעביר אדם ממצב שאינו מתפקד על רקע חרדתי, למצב של תפקוד יעיל, הוא בין דקה וחצי לשתי דקות. כמו כן, כל אחד יכול ומסוגל לבצע את עקרונות המודל ללא כל ידע מקצועי מוקדם, וכך נוכל לאפשר לכלל האוכלוסייה להגיש סיוע נפשי ראשוני לנפגעי חרדה, כבר בשטח, ולצמצם עד מאוד את הצורך בפינוי נפגעי חרדה למרכזי סיוע שונים, ובעיקר, לסייע לאותם נפגעים לחזור במהירות לתפקוד יעיל".

המודל מושתת על 4 עקרונות פשוטים להתערבות מיידית במצבי משבר וחירום:

מ' – מחויבות וקשר: האדם המסייע צריך ליצור מחויבות בקרב נפגע החרדה, מחויבות המעניקה תחושת ביטחון. ניתן לומר לנפגע לדוגמא: "אני כאן איתך ולא הולך לשום מקום".

הלכה למעשה: ככלל, אדם הנמצא במצוקה חש בודד, הבדידות מחריפה את הלחץ ותחושת חוסר המסוגלות. לכן, על מנת לצמצם את תחושת הבדידות, נעביר מסר של מחויבות לעזרה ותמיכה לאדם המתקשה. חשוב שההורים/מורים ישדרו לילד: 'אנחנו איתך, אנחנו קשובים לך, אנו עוברים את הקושי ביחד'. כמו כן אדם שנותן תמיכה לחברו שמרגיש אבוד במצב הזה, עליו להדגיש לו: אני איתך, אני קשוב אליך ורוצה לשמוע אותך, אהיה לצידך כל הזמן, אנחנו נעבור את המצב הזה ביחד', ובכך לשלוח לו מסר של לכידות וקשר אישי שילוו אותו.

ע' – עידוד לפעילות יעילה: במקום להרגיע את הנפגע, לתת לו כוס מים ולהרחיק אותו מהזירה, יש לעודד אותו לפעול כדי לסייע לעצמו ולסביבה, על ידי הוראות פשוטות, שמטרתן להפעיל אותו בהקשר של האירוע. יש לגרום לו לפעול בעצמו, לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע. לדוגמה: במצב של אירוע דקירה, ניתן לומר לאדם הנפגע: "תרכז את האנשים שנמצאים סביבך ותדאג לכך שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר".

הלכה למעשה: עידוד לפעילות אישית יעילה, על ידי הבנה שאין לנו איך לעזור כרגע פיזית למצב המלחמה, ולכן נתמקד בפעולות נכונות שאנו יכולים לפעול על מנת לקדם את עצמנו ואולי גם את האחרים, כמו לימוד לע"נ הנספים ואמירת פרקי תהילים לרפואת הפצועים בתושח"י, לתת לילד משימה לחזק את הילד השני, התחושה שהוא נהיה הנותן ומחזק את השני עוזרת לקבל הרגשה של שליטה, כי לעתים מרוב בלבול האדם לא חושב מה עליו לעשות ומה יקדם אותו למטרה הנכונה, ועלינו פשוט לעזור לו להתמקד לעשיה נכונה. עלנו לזכור, יש לנו השפעה על החיים שלנו ועל התחושות שלנו.

ש' – שאלות מחייבות מחשבה: ערוץ התקשורת צריך להיות ערוץ שכלי ולא ערוץ רגשי. לא לעודד את להביע רגשות בצורה מוגזמת, בניגוד לתפיסה הטיפולית המקובלת מזה שנים רבות, יש כיום מחקרים רבים הקובעים שהגברת השפה הרגשית דרך הצפה ועומס רגשי מפחיתים את תחושת השליטה ורק מקבעים את חוסר האיזון הרגשי שנוצר עקב הדחק, בלא שניתנה לאדם הזדמנות לחזור לשגרה. ולכן חשוב לדעת שבעת מצוקה וטראומה אל לנו לפתח ולבטא רגשות ולתאר לפרטי פרטים את הרגשות שהילד מרגיש כעת. הנתון הטבעי הוא שבן אדם רוצה כעת להסיח דעתו מהביטויים הרגשיים ומכל החלק הרגשי, ורוצה להתמקד בחלק השכלי והטכני, מה שנותן לו כוח להתמודד. יתרה מכך, אנו אף נעזור לו להתמקד ולעורר את החלק השכלי והמחשבתי מעל החלק הרגשי.

הלכה למעשה: אנשים נוטים לחשוב שבזמן משבר וקושי צריך להפעיל את הרגש ולדבר בצורה רגשית ולבכות כמה שיותר… ברור שיש בכך מן הצדק ואם נהיה קרים הילד ירגיש מנוכר ולא ייפתח אלינו, אבל הערוץ שאליו אנו צריכים לפנות הוא בעיקר הערוץ השכלי והמחשבתי, על ידי שימוש בשאלות  שמפעילים את החשיבה והרציונל ולא את ההיבט הרגשי.

ה' – הבניית וארגון האירוע: באירוע חירום, לדוגמא, מומלץ לומר לנפגע: "לפני שתי דקות היה פיצוץ, עכשיו יש כאן הרבה כוחות הצלה המגישים עזרה, האירוע הסתיים. עכשיו הכל כבר מאחורינו".

הלכה למעשה: להבניה וארגון יש משנה חשיבות, עקב המידע הרב שערוצי התקשורת למיניהם מפיצים כל העת, וחלק גדול ממנו מלא בעיוותים או בהפחדות שווא, הילדים לא יודעים להפריד בין אמת לשקר ובין נתונים להגזמות, ולכן התפקיד של ההורים הוא לעשות סדר ולעדכן את הילדים בצורה מסודרת. כי אם ההורים לא יעדכנו אותם הם יתעדכנו מהחדשות ומהרחוב, מה שלא יוסיף להם סדר בעניין.

כשמסבירים את המידע לילדים חשוב להסביר בצורה רגועה את המצב העדכני בצורה מעודנת ולפי רמת הגיל.

חשוב גם לדעת כי מחקרים רבים העלו, שאחד הפקטורים הכי חשובים בהיווצרות מצב פוסט טראומה הינה תוצאה של  מצב ההורים של הילד כמו גם מידת התמיכה הרגשית, ועד כמה הילד חש שההורים היו לצידו בעת התרחשות האירוע, וכמובן בצורת ההתייחסות והפרשנות שההורים נותנים לאירוע.

לכן חשוב מאד שההורים יהיו  לצידם של הילדים, ואף ידאגו שתחושה זו תהיינה גם אצל הילדים, כמובן שכעת, בעיצומה של תקופה מורכבת זו, 'להיות לצד הילדים' אין הכוונה רק לשהות לידם פיזית, אלא להיות איתם באינטראקציה רגשית פתוחה, ולעזור להם לבטא את הרגשות והמחשבות שעוברים להם בראש, ולתת להם סיוע בהתמודדות עם העוצמה הרגשית והבלבול. כמו"כ יש לסייע לילדים לשמור ולארגן את פעילותם היומיומית ואת סדר היום.

אין ספק שהתגובות וההסתכלות של הילד תלויות באופיו ובמבנה האישיות שלו, עד כמה הוא רגיש או חרדתי. לכן כל ילד יחווה את האירוע בצורה אחרת ולכל ילד צריך לגשת בצורה אחרת. אם אתם מרגישים שאתם או ילדכם יכולים להיעזר בייעוץ אישי, אל תהססו לפנות לייעוץ מקצועי פרטני, ניתן לפנות 24 שעות ביממה למוקד 'השיבם' המתוגבר עם אנשי מקצוע עקב המצב הביטחוני בטלפון 3251* לקבל הדרכה והכוונה אישית ומקצועית.

לסיכום, איך נוכל לשמור על ילדינו שלא יפתחו טראומה?

1. להיות רגועים ויציבים בעצמנו ועל ידי כך לשלוח מסר של רוגע ויציבות לילדים שלנו.
2. להעביר מסר לילד שאנו איתו ולא נעזוב אותו וביחד איתו נעבור את הקושי, ולשמור איתו על תקשורת פתוחה.
3. עידוד לפעילות נכונה ורציפה, סדר יום קבוע, ועקביות בתפקידים השגרתיים של הילד.
4. לעזור לילד להפעיל את החשיבה שלו, זו לא העת להפעלה רגשית סביב המשבר ככל שהוא בעיצומו.
5. להעביר לילדים הבניה של האירוע, לתת לילדים עדכון ברוגע, בלי גוזמאות והפחדות, רק לתאר את המצב המעודכן.

לשאלות והערות ניתן לשלוח ל E@havinenu.com