הכירו את הפרעת הקשב החדשה:
חלק א': הפרעה חדשה דומה ושונה
ר' משה מיסב עם משפחתו לארוחת ערב. לפתע מצלצל הטלפון, ועל הצג מופיע המספר של מנהל התלמוד תורה בו לומד ילדו, ברוך, בן התשע וחצי. האבא מתלבט האם להרים ליד ברוך. יש לו תחושה שלא כדאי… לך תדע מה המנהל רוצה. 'במחשבה שניה', מהרהר האבא, 'ברוך הרי ילד מדהים, ממושמע ובעל דרך ארץ, תמיד מתאמץ מעבר לנדרש. אמנם לא תמיד הוא משיג את התוצאות הכי טובות, אבל מדוע שלמנהל יהיו תלונות? ר' משה, מחליט לדחות את המחשבות השליליות. 'בטח הוא רוצה להחמיא על ההשקעה המרובה של ברוך, הילד הנפלא, ולא משהו מעבר לכך. תיכף אתקשר אליו בחזרה', הוא חושב לעצמו וממשיך בארוחת הערב עם משפחתו.
בשעה תשע בערב האבא מחזיר שיחה למנהל. הלב שלו דופק והוא מנסה להשקיט את עצמו. המנהל מרים: "כן, שלום, אני מדבר עם האבא של ברוך?" ר' משה משיב בחיוב. המנהל מכחכח בגרונו: "האמת שרציתי מזמן להתקשר. רציתי לומר לכם שברוך הוא ילד מקסים, עם לב טוב, בעל יראת שמים. ממש לב זהב יש לו. הוא לא מפריע אפילו לזבוב. אבל יש כאן איזו נקודה שאנחנו צריכים לתת עליה את הדעת, ולחשוב איך לעזור לו, לטובתו. חשבתי להתקשר כבר לפני שנתיים", הוא מוסיף לתדהמת האב, "אבל היות שברוך ילד כל כך טוב וממושמע ומשקיע בלימודים, חשבתי שוודאי הוא יגדל ויתגבר על הקושי. אבל כעת אני רואה שהוא עדיין מתקשה. בכל מבחן הוא משקיע כל כך הרבה מאמץ, מעבר לנורמה, ועם כל זה עדיין לא מצליח לקצור פירות ראויים. בהתחלה חשבתי שכנראה הוא מתקשה בהבנת הנקרא וכדומה, אך בעת שישבתי ולמדתי איתו כמה דקות, ראיתי שהכישורים שלו תקינים למדי".
ממשיך המנהל: "מה שכן, שמתי לב לבעיה אחת שבולטת אצלו במיוחד. אני לא כל כך יודע מאיפה זה מתחיל ומה לומר לך, אבל אני אחדד לך את מה שאני רואה. יש לברוך כישרונות, ברוך השם, הוא ממושמע, אבל הוא איטי. כל דבר הוא עושה באיטיות, חושב לאט, מארגן את תשובותיו לאט, וגם כותב מבחן לאט". המנהל השתתק למספר שניות, אחר כך הוסיף: "גם בחברה שמתי לב שהוא לא מספיק פעיל, אלא עומד קצת בצד, מנותק מעט מהחברה". אביו של ברוך מהמהם מעבר לקו.
"מה שצריך לעשות", מסכם המנהל, "זה לבדוק מהו שורש הדבר. אולי חוסר אנרגיה או חוסר מוטיבציה – אני לא יודע להחליט. חשבתי שדבר ראשון כדאי לבדוק כדי שנוכל לשלול שזה לא סוג של הפרעת קשב".
בשלב זה משה מעז לעצור את המנהל ושואל: "אבל אני שאלתי אותו כמה פעמים אם קשה לו יותר להקשיב כשיש רעשים, או האם הוא מרגיש שהראש בורח לו, והוא לא ענה לי תשובה חיובית ברורה. האם בכל אופן אתם ממליצים ללכת לבדוק את הריכוז?"
"כן", הפטיר המנהל. "יש לי תחושה שזה קשור לתחום של הפרעות הקשב והריכוז, אפילו שאני לא יודע בדיוק איך".
עד כאן הסיפור, שהוא כמובן לא אמיתי אבל קורה הרבה. אם התפלאתם איך ייתכן שקיימים כיום רק שלושה סוגים של הפרעות קשב (קושי בקשב וריכוז, התנהגות אימפולסיבית והיפראקטיבית, ושילוב של שתי ההפרעות כמו שנפרט בהמשך), וכל הילדים שמתקשים בתחום זה צריכים להתאים את עצמם לאותם שלשה סוגים – אז יש לי בשורה בשבילכם: אתם לא היחידים! יותר ויותר מומחים העלו בשנים האחרונות את הטענה שיש לשפר את האבחנות הקיימות כיום אודות הפרעות קשב שונות.
הסברה שיש הפרעות קשב שונות, לעתים גם שונות מאוד, יכולה לשפר את המענה הניתן לילדים, שלא תמיד מראים את הסימפטומים המקובלים של הפרעת קשב. נקודה זו הטרידה רופאים וחוקרים רבים, והם השקיעו כוחות במחקר מעמיק, כדי להרחיב את המושג ולקבל תמונה יותר רחבה ומסווגת; זאת בשביל לתת תוקף לאבחנות החדשות שהם רוצים להוסיף לרשימה הקיימת. כך, ידעו הללו, יוכלו להרחיב ולתת מענה ספציפי וממוקד יותר לבעיות שמקשות על התפקוד הלימודי והחברתי.
ואמנם המחקרים העלו סוג חדש של הפרעת קשב שתקרא בשם SCT, וכפי שנבאר בהמשך בהרחבה.
חלק ב': הפרעת קשב קלאסית והגדרתה
ובכן, נתחיל בקצרה עם הפרעות הקשב הידועות והוותיקות, עם הקריטריונים והגדרתם, ואחר כך נעבור לדון בהפרעה החדשה הזאת, ה-SCT, שנחקרה בשנים האחרונות.
ה-DSM הוא מדריך לאבחון וקביעת הפרעות שיוצא לאור ע"י האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה, וברוב מדינות המערב קובעים הפרעות לפי מדריך זה. על פי ה-DSM, קביעת אבחנת הפרעת קשב והיפראקטיביות, נעשית על בסיס שלושה טיפוסים של הפרעת קשב. במקביל ישנן שתי רשימות של סימפטומים, האחת להפרעות קשב והשניה להיפראקטיביות ואימפולסיביות. נביא להלן את שלושת סוגי ההפרעות, ולאחריהן את שתי רשימות הסימפטומים הללו.
● טיפוס חסר קשב – כל הסימפטומים המופיעים בו שייכים לרשימת הפרעת הקשב בלבד. השכיחות של טיפוס זה היא 20-25% מכלל המאובחנים עם הפרעת קשב. סוג זה כונה בעבר ADD, כאשר השמטת האות H מראשי התיבות ADHD ציינה את העדרה של היפראקטיביות. במהדורה הרביעית של המדריך האבחוני הנזכר, ה-DSM (1994), כל תתי-האבחנות רוכזו תחת ADHD בתוספת ציון המאפיינים הייחודיים.
● טיפוס אימפולסיבי-היפראקטיבי – כל הסימפטומים המופיעים בו שייכים לרשימת ההיפראקטיביות והאימפולסיביות. זהו טיפוס נדיר למדי ושכיח בקרב כ-5% מכלל המאובחנים.
● טיפוס משולב – זהו הטיפוס הנפוץ ביותר ושכיח אצל 70-75% מכלל המאובחנים. אצל הטיפוס המשולב יופיעו חלק מן הסימפטומים המופיעים ברשימת הפרעת הקשב, וחלק מן הרשימה השניה, של ההיפראקטיביות והאימפולסיביות.
קיומם של שישה – או יותר – מהסימפטומים הבאים אצל הילד, ובקרב מתגברים ומבוגרים קיומם של חמישה מתוכם, במשך תקופה של לפחות 6 חודשים – מעידה על הפרעת קשב. על הסימפטומים להיות אינם הולמים את רמת ההתפתחות של הילד (דהיינו, שרמת ההתפתחות תקינה והסימפטומים שייכים לרמה נמוכה יותר), ובעלי השפעה שלילית על פעילותו החברתית, הלימודית והתעסוקתית. ושוב, אם כל התסמינים מתוך רשימה אחת, הרי שההפרעה שייכת רק לאותו קריטריון; ובמקרה של שילוב בין הרשימות, כאשר חלק מן התסמינים מופיעים ברשימה אחת וחלק ברשימה השנייה – מדובר בטיפוס משולב.
חלק ג': אבחנת קושי קשבי
כעת נפרט את רשימת הסימפטומים של קבוצת קושי קשבי:
1. לעתים קרובות לא מצליח לשים לב לפרטים או עושה טעויות רשלניות בלימודים, בעבודה או במהלך פעילויות אחרות (למשל: מפספס ומחמיץ פרטים). 2. לעתים קרובות מתקשה לקיים קשב במשימות או במשחק (למשל: קושי להישאר מרוכז במהלך הרצאות, שיעורים, שיחות או קריאה ממושכת). 3. לעתים קרובות נראה לא מקשיב כאשר מדברים אליו ישירות (למשל: בוהה, דעתו נראית במקום אחר, גם בהיעדר כל הסחת דעת ברורה). 4. לעתים קרובות אינו עוקב אחר הוראות ומתקשה לסיים שיעורי בית, מטלות או חובות עבור מקום העבודה (למשל: מתחיל משימה אבל במהירות מאבד ריכוז ובקלות סוטה מהנושא). 5. לעתים קרובות מופיע קושי בארגון משימות ופעילויות (למשל: קושי לנהל משימה רציפה; קושי לשמור על חומרים וחפצים מסודרים; מבולגן; עבודתו לא מאורגנת; מתקשה בניהול זמן או נכשל בעמידה בלוחות זמנים). 6. לעתים קרובות נמנע, סולד, או אינו מעוניין לעסוק בפעילויות שדורשות מאמץ מנטלי מתמשך (למשל: לימודים או שיעורי בית. עבור מתבגרים ומבוגרים: הכנת דו"חות; מילוי טפסים; סקירת עבודות כתובות ארוכות). 7. לעתים קרובות מאבד חפצים הדרושים למטלות או לפעילויות (למשל: ציוד לימודי, עפרונות, ספרים, כלים, ארנקים, מפתחות, עבודות, משקפיים, פלאפון וכדו'). 8. לעתים קרובות מוסח בקלות על ידי גירויים חיצוניים. עבור מתבגרים ומבוגרים – ניתן לכלול גם מחשבות שאינן קשורות לנושא. 9. לעתים קרובות שוכח פעילויות יומיומיות; "שכחן" (למשל: שוכח לבצע מטלות; חוזר תמיד מהמכולת עם הדברים הלא נכונים שביקשו. עבור מתבגרים ומבוגרים: שוכח להשיב לשיחות, לשלם חשבונות, להגיע לפגישות וכדו').
חלק ד': אבחנת היפראקטיביות ואימפולסיביות
להלן רשימת הסימפטומים של קבוצת ההיפראקטיביות והאימפולסיביות (ושוב – קיומם של שישה מהם אצל ילדים, או חמישה מהם אצל מתבגרים ומבוגרים, במשך חצי שנה – יורה על הפרעה):
1. פעילות מוטורית עודפת, לעתים קרובות מתעסק לשווא בחפצים, או חובט ידיו או רגליו, או נע במושבו. 2. לעתים קרובות קם מהכיסא בזמן שהשאר נשארים ישובים או שמצופה מהם להישאר ישובים (למשל: קםממקומו בכיתה, במשרד או במקום העבודה, בסיטואציות שנדרשים בהן להישאר במקום). 3. לעתים קרובות רץ או מטפס באופן שאינו מותאם למצב (במצבים שבהם אין זה הולם). עבור מתבגריםומבוגרים: יכול להתבטא בתחושת חוסר נוחות ללא כל סיבה. 4. לעתים קרובות מתקשה לשחק או לעסוק בפעילויות פנאי באופן שקט. 5. לעתים קרובות מתנהג כביכול הוא "בתנועה", "מונע על ידי מנוע" (למשל: לא מסוגל או מרגיש שלא בנוחלעמוד בשקט למשך זמן ממושך, כפי שנדרש במצבי למידה ופגישות; עשוי להיחוות על ידי אחרים כחסר מנוחה). 6. לעתים קרובות מדבר ללא הפסקה. 7. לעתים קרובות פולט תשובה לפני שנשאלה השאלה בשלמותה (למשל: משלים משפטים של אחרים; עונהתשובות למלמד לפני שסיים לשאול). 8. לעתים קרובות מתקשה לחכות לתורו. 9. לעתים קרובות מפריע או מתפרץ לאחרים (למשל: מתפרץ לשיחה, למשחק או לפעילות אחרים; עשוילהשתמש בדברים של אחרים מבלי לבקש או לקבל את רשותם. עבור מתבגרים ומבוגרים: עשוי לפלוש אולהשתלט על מה שאחרים עושים).
חשוב מאוד לדעת – קיומם של הסימפטומים האמורים מצביע על הפרעה כלשהי, רק בהתקיים כל התנאים הבאים:
- הסימפטומים המופיעים אינם רק ביטוי של התנהגות מתנגדת, מתריסה, עוינת, או כישלון להבין משימות או הוראות.
- יש ראיות ברורות שהסימפטומים מפריעים או מפחיתים את איכות התפקוד החברתי, הלימודי, או התעסוקתי.
- הסימפטומים אינם מופיעים באופן בלעדי במהלך קשיים רגשיים אחרים, ואינם מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה אחרת (למשל: הפרעות מצב רוח, הפרעות חרדה, הפרעה דיסוציאטיבית, הפרעות אישיות, או חומרים ממכרים).
חלק ה': הבדלים בין ההפרעות
נחזור לנקודה בה התחלנו את מאמרנו, ההפרעה החדשה שאובחנה והובדלה – קצב קוגניטיבי איטי (SCT). הסיווג המצומצם של שלושת סוגי ההפרעות הנזכרים לעיל, אינו עונה על המורכבות והגיוון שקיימים אצל ילדים ומתקשים בתחום הקשב. לכן נתמקד בהבנת הפרעת הקשב החדשה. כאמור, היא נחקרה ונחקרת הרבה, ובהתאם לפופולריות של החוקרים והמחקרים – ייתכן מאד שבעתיד תיכנס לספר האבחנות הפסיכיאטרי הרשמי.
הפרעת קצב קוגניטיבי איטי (SCT) היא מקבץ של סימפטומים שעלולים להיות דומים להפרעת קשב, אבל היא נבדלת מהפרעת קשב וריכוז. ההפרעה מאופיינת בחולמניות, איטיות בתהליכים וערפול מסוים.
קצב קוגניטיבי איטי (SCT) עשוי אמנם להיות דומה להפרעת קשב וריכוז ולהיפראקטיבית, המאופיינת בעיקר בקשיי קשב, אבל, כפי שנדון בהמשך, חשוב שנבדיל ביניהם. לטענת החוקרים, הבעיה כיום היא שיש אנשים אשר למעשה סובלים מ-SCT ובטעות אובחנו עם הפרעת קשב אחרת. רשימת הסימפטומים שנסקור בהמשך, היא תוצאה של ליקוט ואבחנה של חוקרים מובילים בתחום.
במובנים רבים, אנשים שסובלים מ-SCT מפגינים פרופיל שונה למדי, ואף הפוך, מהסימפטומים של אלה המאובחנים עם ADHD קלאסי. לדוגמה: במקום להיות היפראקטיבי, מוחצן, מתבלט יתר על המידה, מלא באנרגטיות ובעל יוזמה – בעלי SCT נראים נסחפים, מפוזרים, מראים רפיון, מכונסים בתוך עצמם. לפעמים נראה כאילו הם שוהים "בתוך הערפל". המחקר מצא שהם לעתים קרובות יכולים להיות מופנמים חברתית ולהיות נוטים לחרדה, עצב או דיכאון, מגיבים באיטיות, לפעמים אדישים ומתקשים בתקשורת חברתית.
אנשים שסובלים מסימפטומים של SCT עשויים להראות פרופיל שונה בקשב מבעלי הפרעת קשב קלאסית. נראה שהקושי שלהם נובע מקשיים בקלט-פלט. כלומר, כיון שקשה להם מאוד למקד תשומת לב לפרטים – קליטת המידע שלהם נפגעת. המיוחד בכך, שתופעה זו מתרחשת אצלם גם במקומות שקטים וגם בלי רעשים סביבתיים. כמו כן הם מתקשים להבחין בין מידע חשוב לבין מידע טפל במהירות הנצרכת. לעומתם, לאנשים עם ADHD יש קשיים רבים בלהתמיד בתשומת לב ובפעולה מכוונת כלפי מטרות ספציפיות, ובפרט כאשר קיימת הסחת דעת בסביבתם, אולם במקומות שקטים או במרווחים קצרים, הם יקלטו את הלימוד ביעילות.
ולכן, בעוד שאלו עם הפרעת קשב יכולים לעורר את תשומת לבם אך אינם מצליחים להחזיק בו מעמד לאורך זמן, נראה כי אנשים עם SCT מתקשים בעיקר למשוך את תשומת לבם למשימה מסוימת. בהתאם לכך, הסגנון הקשבי ב-SCT עשוי להיות יותר עצור ואיטי, ואילו בהפרעת קשב מתקשה המאובחן להמשיך בקשב למשך זמן, וכן "קופץ" מעניין לעניין ומתקשה מאוד להשלים משימות באופן מלא.
שתי ההפרעות הללו מפריעות באופן משמעותי לתפקוד הלימודי, אך עשויות לגרום לכך בדרכים שונים. SCT עשוי להיות בעייתי יותר בנושא הדיוק בעבודה, והוא מביא לטעויות רבות בלימוד. לעומת זאת, ADHD עלול יותר להשפיע לרעה על ההספק, המייצג את כמות העבודה שבוצעה במשך זמן מסוים. ובקצרה: SCT מונע איכות, ו-ADHD מונע כמות. במקרים רבים (92%), בזמן שבעלי ADHA קשובים, הם יכולים לבצע דברים מדויקים, שלא כמו בעלי SCT.
בנוסף, ילדים עם SCT נראים ככאלו הסובלים מקשיים בזיכרון. קשה להם לשלוף מידע מהזיכרון, יותר מאשר ילדים עם ADHD. כחלק מאבחנת SCT, נמצאה גם ירידה במהירות התפיסתית-מוטורית, או בתיאום עין-יד, ובמהירות התגובה. לפעמים יש להם גם תהליך מחשבה לא מאורגן, והם מאבדים דברים בקלות רבה יותר. הסיכון ללקויות למידה נוספות נראה שווה ב- ADHDוב-SCT, אך קשיים במתמטיקה עשויים להיות שכיחים יותר בקבוצת ה-SCT.
מאפיין התנהגותי מרכזי של אלו עם תסמינים של SCT הוא, שהם נוטים יותר להופיע כחסרי מוטיבציה, ועשויים להיות בעלי תדירות גבוהה יותר של ישנוניות בשעות היום. נראה שהם חסרי אנרגיה להתמודד עם משימות דורשות מאמץ.
הגורמים להופעת הפרעת SCTעדיין אינם ברורים דיים, ונבדקת השפעת הסביבה של הילד על הקושי, וכן נבדקים מנגנונים נוירולוגים. ישנם כמה מחקרים שמראים שהפגיעה במוח אצל בעלי SCT היא בחלק האחורי של המוח, שלא כמו אצל בעלי ADHD שהפגיעה היא בחלק הקדמי של המוח.
חלק ו': סימפטומים וטיפול
רשימת הסימפטומים שיכולים להצביע על חשש לSCT-:
● מעבד מידע באיטיות. ● הולך לאיבוד במחשבותיו. ● אדיש או נסוג; עוסק פחות בפעילויות. ● מאבד את רצף המחשבה. ● שוכח מה עמד לומר. ● מתקשה לעבד מחשבות למילים. ● מתבלבל בקלות. ● נראה כשוהה בערפל. ● נראה שראשו מונח במקום אחר. ● לפעמים בוהה בחלל ריק. ● פועל באיטיות; איטי בכלליות. ● חולם בהקיץ באופן מוגזם. ● חסר אנרגיה; פחות אנרגטי מהסטנדרט. ● ישנוני או מנומנם במהלך היום. ● מתקשה להישאר ערני במצבים משעממים.
בגישת הטיפול לילדים המאובחנים כבעלי SCT עדיין קיימות מחלוקות רבות, וההפרעה נחקרת בשנים האחרונות במחקרים רבים סביב לשעון.
ברור שרבים מילדים אלו יפיקו תועלות מהוראה מתקנת, אם הם מתקשים מבחינה לימודית. כמו כן ריפוי בעיסוק או קלינאי תקשורת יכולים להיות להם לעזר, לפי המורכבות האינדיבידואלית. טיפולים רגשיים, עיצוב התנהגות, למידת ותרגול נורמות חברתיות, וכן קבוצות לתקשורת חברתית – נראה שעוזרים להם (יותר מאצל בעלי ADHD).
כשלומדים עם ילדים אלו גמרא שמכילה שיטות וריבוי נתונים, חשוב מאד לשים לב ללמוד בהדגשה ובצורה איטית ולוודא שהם הבינו ועיבדו את הפריט הראשון, לפני שאנו עוברים לפריט השני. אחרת זה דומה לילד קטן שאוכל לחם, ועוד לפני שגומר ללעוס ולפני שבלע מאכילים אותו בעוד לחם, מה שיכול לגרום ח"ו לחנק. כמו כן, אם אנו מלמדים ילדים אלו נתון אחרי נתון ברצף, בלי לתת להם את הזמן הדרוש להם כדי לעבד את הנתון בקצב שלהם – הם מאבדים את התהליך ולא יודעים את הנלמד.
בתחום הטיפול התרופתי מתקיימים משנת 2014 מחקרים רבים והתמונה עדיין לא ברורה דיה. אבל הכיוון שמסתמן מן המחקרים הוא, שהרבה ילדים עם SCT הגיבו טוב במינונים נמוכים ביחס למינונים שרגילים להשתמש בהם לעזרה לבעלי הפרעת קשב.
חלק מהחוקרים טוענים שההשפעה של התרופה על הפרעת SCT היא מינורית, לעומת קבוצת חוקרים שטוענים שהתאמה נכונה, כגון מינון מתאים (כאמור, נמוך מהרגיל), וכן התאמה מדויקת של סוג התרופה, יכולה להביא שיפור להרבה מהילדים שסובלים מSCT-.
לגבי שם ההפרעה – כמו בכל תחום, גם כאן יש את האנשים שדואגים לפוליטיקלי-קורקט, והם לא מחבבים את השם שניתן להפרעה: Sluggish cognitive tempo, ובעברית: קצב קוגניטיבי איטי. הללו מעדיפים לקרוא לה:Concentration deficit disorder, ובקיצור: CDD; כלומר: גירעון בקשב. ייתכן ששמה הנוכחי של ההפרעה ישתנה עם הזמן.
החוקר הראשי המוביל את המחקרים הוא פרופסור ראסל א. ברקלי, פסיכיאטר, נוירולוג ופסיכולוג, באוניברסיטה הרפואית של דרום קרוליינה, ומחבר של מספר ספרים על הפרעת קשב וריכוז, מהמפורסמים ביותר בתחום. הוא היה מעורב בפיתוחן של תרופות מסוימות להפרעת קשב, וכן פיתח כמה שיטות התנהגותיות להפרעת קשב. פרו' ברקלי ביקר לפני חודש בישראל ומסר הרצאות לרופאים ולמאבחנים על הפרעת קשב ועל SCT.
אגב, בפגישתי עם פרופסור ברקלי שח לי הלה, כי ערך מחקר מיוחד ממנו עלה שילדים עם SCT עשויים להפיק תועלת מרבית עם טיפול בתרופת הסטרטרה, אך הבהיר לי כי "עדיין לא הוכח זאת במחקרים נוספים". ימים יגידו.
חלק ז': סיכום ההפרעה
סיכומם של דברים העולים מן המחקר, אודות ההפרעה החדשה, SCT:
● התסמינים של SCT שונים מאלו של הפרעת קשב קלאסית, אך נוטים כיום לקטלג אותן יחד, משום שבשתי ההפרעות יש פגיעה בתפקודי הקשב, ובינתיים אין קטגוריה נוספת במדריך ה DSM-להפרעת קצב קוגניטיבי איטי.
● לאנשים עם SCT יש בעיה בעיבוד מידע, להבדיל מאנשים עם ADHD שלהם אין בעיה כזו.
● לאנשים עם SCT יש בעיה באיתור ובבחירה של המידע החשוב שבו כדאי להתרכז. זאת להבדיל מאנשים עם ADHD, שלהם אין הבעיה בהבחנה בין עיקר לטפל אלא בהתמדה.
● לאנשים עם SCT יש נטייה להיות מופנמים חברתית ונטייה לחרדה חברתית. הפרעת קשב, מנגד, לא בהכרח פוגעת בתפקוד החברתי, ואם קיימת פגיעה, היא יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים אחרות.
● לאנשים עם SCT אין בעיות בתפקוד ניהולי או קושי בוויסות. זאת בעוד שאלו הם מאפיינים מרכזיים של הפרעת הקשב הרגילה.
● תלמידים עם SCT ישלימו את שיעורי הבית אך יתקשו להגיע לתשובות הנכונות. לתלמידים עם הפרעת קשב יהיה קושי בעצם ביצוע שיעורי הבית, ללא קשר לרמת השליטה בחומר הלימוד.
● תרופות להפרעת קשב, ריטלין וכדומה, לפעמים לא עוזרות, או עוזרות רק חלקית, לאנשים עם SCT. זאת בעוד שהטיפול התרופתי בהפרעת קשב משיג 93% אחוזי הצלחה.
● אנשים עם SCT מפיקים רבות מהתערבות חברתית חיצונית ללמידת כישורים חברתיים. לעומתם אנשים עם הפרעת קשב לא בהכרח ישתפרו מקבוצות חברתיות, אם הקשיים נובעים מחוסר איפוק ואימפולסיביות.
ברור שייקח זמן עד שתיכנס אבחנת ה-SCT למדריך ה-DSM, אבל גם עד אז חשוב לנו לתת את תשומת ליבנו לילדים עם הקשיים הספציפיים הללו, ולהגיש להם עזרה מתאימה לקושי שלהם ככל שמתאפשר, ועדיף במהירות המרבית, בכדי שיכלו להתפתח ולפרוח בס"ד.
תגובות והערות אפשר לשלוח לדוא"ל: havinenu@gmail.com
או למספר פקס: 073-2549979