משמעות של משבר וטראומה הוא קטיעת הרצף. היציבות של האדם בנויה מוודאות ושליטה במצב. אי וודאות וחוסר שליטה יוצרים חוסר אונים. אנו עושים מאמצים להסיח את דעתנו מהפחד ולא לאפשר לו לנהל אותנו תוך שאנו נעזרים בתפיסה כי "מה שהיה הוא מה שיהיה". למנגנון זה קוראים מנגנון הרציפות. הוא המנגנון המאפשר לנו לחוש שליטה על החיים ולנהל את עצמנו למרות הספקות והחששות. בשורות הבאות נציג את סוגי הרציפות והדרכים המעשיות להשתמש בהם במצבי משבר.
- הרציפות המציאותית חשיבתית
העקרון: האדם מנסה ללמוד חוקים, לצבור ניסיון, ההיגיון והשגרה עוזרים לו לחוש כי העולם הוא הגיוני.
המלצות: להכיר את המידע הבסיסי והרלוונטי. חשוב לדעת להבחין בין עובדות לפרשנות (וכמובן מיותר להיכנס לפרטים מעוררי חרדה), חשוב להתאים סדר יום שגרתי. להמשיך בסדרי הלימוד הקבועים. לשנן את ההנחיות פיקוד העורף שמוכרות מהעבר.
- רציפות התפקיד והתפקוד:
העקרון: רוב התפקידים שאנו ממלאים נמשכים שנים רבות. אנחנו ילדים, חברים, בנים, בני דודים, שכנים וכו'. הכרת התפקיד שלנו גורם לנו לפעול באופן יציב וידוע מראש לאורך זמן.
המלצות: לארגן תפקידים גם במסגרת ההגבלות והמצב הביטחוני אליו נקלענו. חשוב מאד שיהיה תפקיד הדורש אחריות. למשל חלוקת תפקידים בארגון הבית והקניות, השגחה על בי המשפחה הקטנים. ולמבוגרים-המשך המשימות השוטפות של ניהול משק הבית בצורה תקינה.
- רציפות חברתית בין אשית
העקרון: האדם תלוי להישרדותו בסביבתו האנושית, לכל אחד משפחה, חברים, שכנים ומכרים. הם די קבועים לאורך החיים הציפיה לפגוש אותם ושמירת הקשר יוצרים תחושה של רציפות בטחון ושליטה.
המלצות: להמשיך בשמירה על קשר עם החברים וקרובי המשפחה בכל דרך אפשרית. מותר לצחוק ביחד ולדבר על נושאים משותפים רבים מעבר למצב הביטחוני.
- רציפות אישית היסטורית:
העקרון: לכל אחד יש רציפות אישית ופנימית כיצד הוא מכיר את עצמו. הן בהיבט החיצוני (מבנה גוף, צורת דיבור וכדו') והן בהיבט פנימי תכונות אישיות, דפוסי מחשבה, אמונות וערכים. למרות שמדובר בדברים שמתפתחים ולפעמים משתנים עם הזמן, עדין מדובר בתהליך איטי. והינם מקנים תחושת בטחון והמשכיות. לאדם תחושה של "אני מנבא את עצמי.
המלצות: להכיר את עצמנו, מה לא השתנה? מה נשאר למרות המצב? אלו הרגלים עוזרים לי בזמני שגרה להרגיש טוב, אולי כעת אני יכול ליישם אותם. אלו מצבים קשים בעבר היו וב"ה הסתיימו. מה נעשה כאשר המצב יסתיים.
*ע"פ המודל של פרופ' מולי להד
