מה נשתנה במהדורה המתוקנת של ה-DSM-5?‏

מה נשתנה במהדורה המתוקנת של ה-DSM-5?

במרץ האחרון פרסמה האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה (APA) מהדורה מתוקנת של הDSM-5 – כעבור 9 שנים מהמהדורה הקודמת שהתפרסמה ב-2013. המהדורה המתוקנת נקראת DSM-5-TRהתיקונים במהדורה אינם גדולים ומעבר לתיקונים קוסמטיים ולוליינות סמנטית מטעמי רגישות תרבותית ומגדרית, הסרת סטיגמות ופוליטיקלי קורקט, נראה שישנם שלושה שינויים משמעותיים:

אבחנה חדשה: 'הפרעת אבל ממושך'

במהדורה החדשה נוספה לראשונה הפרעה חדשה בשם 'הפרעת אבל ממושך' (Prolonged Grief Disorder) והוגדרו הסימפטומים המהווים קריטריונים אבחוניים להפרעה. מעתה, פסיכיאטרים ופסיכולוגים יוכלו לבצע אבחנה רשמית עבור אלה המתקשים להתמודד עם אובדן לאורך תקופה ממושכת. תהליך האבל משתנה מאדם לאדם וישנן מחלוקות רבות בעולם הפסיכיאטריה בכל הנוגע לקשר בין חוויות אובדן להפרעות נפשיות.

הקריטריונים האבחוניים לאבל ממושך הינם:

  • תגובת אבל המתמשכת על מ-12 חודשים (אצל ילדים – 6 חודשים).
  • פגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי.
  • חוויות שלא ניתן לייחס למצב אחר, כגון הפרעת דיכאון מג'ורי (MDD)  או הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).

מומחים רבים הרימו גבה על הגדרת אבל ממושך כהפרעה בפני עצמה, משום שלרוב אלו סימפטומים הקיימים בהפרעות אחרות (דיכאון, פוסט-טראומה והפרעה מסתגלת). ובכל זאת, החלטת העורכים להגדיר אבל ממושך כהפרעה נפרדת היא נשענת על מחקרים חדשים בתחום המלמדים כי באבל ממושך ישנו לרוב מקבץ ייחודי של סימפטומים שאינם מספיקים עבור אף הפרעה מוכרת ולכן במצטבר זו הפרעה בפני עצמה. שכיחות ההפרעה הינה 1 ל-10 אנשים.

להמשך קריאת המאמר ניתן לעבור לאתר "פסיכולוגיה עברית" שבו המאמר פורסם