כשהוא רוצה הוא יכול! האמנם?

אבא: הוא פשוט לא רוצה, זהו.

אמא: אני חושבת שהוא מתקשה

אבא: אז למה אתמול הוא הצליח לשבת שעתיים ולקרוא ספר?

אמא: לא יודעת, אבל אני מרגישה שקשה לו

זו הייתה עוד שיחה לילית אחת מיני רבים, בהם הוריו של דודי לא מצליחים להבין מה קורה עם דודי יקירם שאובחן עם הפרעת קשב וריכוז, 'קשה לו להתרכז' הסבירו להם, הרופא דיבר משהו על חומר במוח שנקרא 'דופמין', אבל למה כשהוא 'באמת' רוצה, הוא מצליח להתרכז?, הייתה התמיהה עולה ונידונה ונלעסה עד דק, והם אינם יודעים את נפשם..

אכן, מפתיע לצפות במישהו עם הפרעת קשב וריכוז שמצליח להתמיד בפעילות אחת לאורך זמן, לא אחת אנו תוהים לעצמנו מי בשקט ומי פחות, מה קורה להם? מה קורה לאלו שאבחנו כבעלי 'הפרעת קשב וריכוז' אנו די מבולבלים, זה לא מסתדר לנו, האמת, הם עצמם גם מבולבלים.

כמו שידוע לכולנו הפרעות קשב וריכוז טומנות בחובן קשיי מיקוד ארגון ועמידה בסיום משימות ומטלות, בייחוד כשמדובר בכמה מטלות במקביל. אמנם, לזמן קצר הם יצליחו יותר להתמודד, אבל לא כשהמשימות מתארכות ודורשות מאמץ של ריכוז מתמשך. במקרים אלו, מתבטא חוסר האונים, ואחרי זמן קצר של התמודדות עם המשימה, מרימים ידיים, ואז אנו מבחינים שוב בהבעת הפנים של "שוב לא הצלחתי".

מנגד, אנו רואים פעם אחר פעם, אנשים או ילדים שאבחנו כבעלי הפרעת קשב וריכוז שכשהם נתפסים למשהו שמעניין אותם, והגירוי הוא ברמה מספקת, הם מסוגלים להתמקד בו לאורך זמן ולבצע אותו עם אחוזי הצלחה גבוהים ולפעמים אף יותר מהרגיל! לארגן ולבצע ואף להיות מנהל הפרויקט עם הצלחה מרובה.

עובדה זו מתסכלת את בעלי הפרעת קשב עצמם, ולא פעם גורמת להם לחוש רגשי אשמה וביקורת עצמית. הם שואלים את עצמם: מה אתי? האם אני יכול או לא יכול? כנראה אני לא מספיק רציני אני צריך לרצות יותר, ומה שיותר גרוע, זה שההורים והמורים גם הם משתתפים בתסכול הזה, ונוטים מהר מאוד לקחת מקרים אלו של ההצלחה כעדות חיה על יכולתם, והמשפט שכבר עומד על קצה הלשון, גולש החוצה, עם הטון המוכר, "נו… אתה רואה, אמרתי לך כבר אלף פעמים שאתה יכול, אתה בסך הכל משתמט ומתחמק, ולא רוצה מספיק, נוח לך כך, ואתה לא מתאמץ מספיק, לכן אתה כל הזמן מתבכיין שקשה לך".., מה שגורם להעמקת הקונפליקט, בין הילד להוריו ומוריו, ובינו לבין עצמו.

לכן מחובתנו כהורים ומחנכים להבין ולהעמיק מה בעצם קורה עם ילדים או עם אנשים בעלי הפרעת קשב וריכוז בפן הנירולוגי, וכדי להבין זאת, עלינו לערוך הכרות עם המושג שנקרא: "רמת הגירוי".

אנשים עם הפרעת קשב וריכוז יכולים להתנהג ככל האדם כשרמת הגירוי מותאמת לצריכת הגירוי שלהם, הסיבה לכך הוא שהגירוי במוח מביא לרמות גבוהות יותר של דופמין באונה הפרונטלית שנמצאת בחלק הקדמי של המוח, דופמין ונוראפינפרין הם שליחים עצביים, הממלאים תפקיד חשוב באזורים במוח האחראים ליצירת קשב וריכוז, ארגון וביצוע משימות, ויסות רגשי, בקרה וניהול תפקודים.

הגברת הדופמין באזורים הללו, מביאה את האדם ליכולת גבוהה יותר להתרכז ולסנן את הגירויים מסביבו, (וזאת בעצם המנגנון שמשתפר כשבעלי הפרעת קשב וריכוז מקבלים ריטלין שהיא תרופה ממריצה ומעלה את רמות הדופמין באונה המצחית (frontal lobe) של המוח. פעולה זו נחשבת לפעולה מעוררת, והיא מאפשרת הפעלה יעילה יותר של מרכזי הקשב והריכוז וכן שליטה ובקרה בהתנהגות.) וזאת הסיבה שמלמד או מגיד שיעור המלמד את כיתתו בדרך מעניינת ומושכת, עם גירוי לימודי מספק, מקל על תלמידיו להצליח יותר להתרכז.

 

ניתן להגדיר שלשה מצבים של תפקוד במערכת הקשב והניהול;

1. מצב ראשון- היא מצב של גירוי, דברים מעניינים מרתקים או אקשן, במצב הזה כל האנשים ממוקדים ומתרכזים טוב, (ולפעמים בעלי הפרעת קשב וריכוז אף מסוגלים להתרכז במצב זה מעבר לנורמה, ולכן הם נוטים לאהוב פעילות ולמידה עם מרץ ואנרגיה) במצב זה של גירוי ועניין, המוח מזרים יותר דופמין מהרגיל, שגורם לקשב ערנות ולדריכות חיובית.

2. מצב השני- הוא מצב משמעם, ביצוע פעולת ללא עניין, לדוגמה; לעבור על סדרות ארוכות של חשבונות חשמל או חישוב חשבונות של מיחזור משכנתא… לשבת בשיעור משמעם שהמרצה חוזר על אותו משפט שלש פעמים, לכלל האנשים זה יהיה מצב קשה להתרכז, נפסיק כמה פעמים באמצע המשימה או נירדם בשיעור המשעמם, כי לכולנו רמת הדופמין תרד.

3. מצב האמצעי (מצב הביניים)- מצבי שגרה, מטלות שגרתיות של יום יום, לדוגמה; התארגנות ועמידה בזמנים לימוד גמרא או כל משימה קוגניטיבית לימודית, כאן המבחן, אנשים רגילים יצלחו להסתדר עם כאלו משימות (לפעמים עם קצת מאמץ, כן זה בסדר, כולנו צריכים קצת להתאמץ…) אבל אצל בעלי הפרעת קשב וריכוז יהיה קושי גדול מאד כי אצלם בכאלו משימות חסר להם דופמין יותר מבן אדם שלא סובל מהפרעת קשב.

הקושי של בעלי הפרעת קשב וריכוז בא לידי ביטוי בעיקר ב'שגרה', כשאין עניין שמושך ומאתגר אותם, רמת הדופמין אצלם יורדת מתחת לממוצע, וקשה להם להישאר ממוקדים ומאורגנים מעבר לכמה דקות. ולכן, אם נבחן את המקרים בהם הם קוצרים הצלחה, נראה אחת משתי הסיבות: האחת, סף גירוי גבוה, בדוגמא של הצגה או למידה עם המחשה מיוחדת או שילוב של סיפורים וכדו' או אצל מבוגרים פרויקט מסוים שהם מנהלים ויש להם אינטרס גדול שהפרויקט יצליח. סיבה שנייה, היא מה שנקרא "תחום עניין". משהו מהתחום שמעניין ומושך אותם, אם זה תחום שמאד חשוב להם להצליח, או משהו שאוהבים, (ולשם דוגמה; חיים בן 11, ילד חביב ועליז שאובחן עם הפרעת קשב שסובל מקשיי התארגנות בבוקר, לדברי ההורים, הזמן שנדרש לחיים להתארגן בבוקר זה כחמישים דקות… עד שהוא מתלבש ועד שהוא זז ועד ש… לבישת הגרביים נראה כך, הוא מתחיל לגרוב גרב אחת ו… נזכר באמצע מדברים שהיה אתמול או שיהיה מחר, וכך גם צחצוח השיניים הוא פרויקט מורכב וארוך, אך לתדהמת ההורים ביום שיש לחיים טיול בתלמוד תורה, חיים הצליח להתארגן ברבע שעה ולא איבד את עצמו עשר פעם בלבישת הגרביים כמו בכל יום, כי באותו יום חיים היה דרוך מהטיול ולכן רמת הדופמין במוח של חיים עלה וזה עזר לו להתארגן כמו ילד רגיל.) אבל זה עדיין לא אומר כי בחיי היום-יום בלימודים או בעבודה של השגרה, במידה וחסרים שני גורמים אלו, הם יכולים גם להצליח בקלות, רק שם יצטרכו להזיע קשה להתמיד במשימות להתארגן ולהתרכז ולצערנו לא תמיד יצליחו למרות השקעה המרובה שהשקיעו.

הורה לילד שאובחן עם הפרעת קשב וריכוז (מדובר בילד שהרופא הגדיר אותו עם הפרעת קשב וריכוז ברמה קשה). עם קבלת האבחון קבע האב ש:'לא יכול להיות שיש לבן שלי בעיה אמיתית, וההוכחה לכך היא, שכשהוא רוצה משהו באמת הוא מצליח להשיג זאת'… (אחד המיתוסים הנפוצים כאמור), כגון במשחקים בבית וקריאת ספרי מתח שעות רבות עם רמת ריכוז גבוהה, ואיך ייתכן שבלימודים בכיתה לא מסוגל להקשיב, מכך הסיק האבא שחייב להיות שזאת הכל עניין של רצון נטו…

בניסיון להמחיש לו ולהעביר לו את המסר;

– אמרתי לו מולך על הקיר יש שעון, בבקשה תוריד את המשקפיים ותגיד לי מה השעה?

– האבא הוריד את משקפיו וכמצופה, אמר 'אני לא רואה' – והוסיף – 'לכן אני צריך משקפיים!'

– תחשוב שאני מבטיח לך 100$ אם תצליח לומר לי מה שעה, האם תצליח?

– הוא מחדד מבט ומתאמץ ואחרי 2 דקות הוא ידע לענות מה שעה.

– ובכן, אתה לא צריך משקפיים! הנה, עם מעט מאמץ אתה רואה מצוין…

הרעיון נקלט! נכון, אם ירצה ויתאמץ, הוא יצליח להשיג, אבל, לשם כך הוא צריך סיבה טובה, שכן מאמץ זה עולה בקושי רב, לעומת אנשים רגילים, וקשה מאד להתאמץ ככה יום יום בלימודים.

חשוב להבין, אין כל כוונה בנאמר כאן לגרום להורים היקרים להתייאש מלצפות שילדם החביב יגיע לרמת תפקוד תקינה, אדרבה, המטרה היא להבין את הקושי ולהתחבר אליו בצורה נכונה ורק אז בשילוב של עידוד ודרבון, אפשר לחפש פתרונות מתאימים כהפעלות אסטרטגיות מתאימות (טכניקות ניהול וארגון וכדו') שיסייעו לבעלי הפרעת קשב וריכוז להתארגן ולהצליח במשימותיו או להגיע לפתרון תרופתי מותאם שיעזור לו להתרכז ולהתארגן ביעילות.

לסיכום: אל לנו לשפוט אף אדם, ובמקרה זה, את מי שאובחן עם הפרעת קשב וריכוז למרות שהם מצליחם בדברים שחשובים להם או מעניין אותם, כי אנו צריכים להבין שבדברים שבשגרה המוח שלהם מתפקד עם פחות דופמין וקשה להם לתפקד כמו כולנו, הסיבה היא לא כי הם עצלנים או לא מספיק רוצים!

כמו כולנו, בעלי הפרעת קשב וריכוז מאד רוצים להצליח, אבל לא תמיד הם מסוגלים, כשנתחבר אליהם ונראה להם שאנו מבינים ומכילים אותם ולא מאשימים, הם יקבלו יותר עידוד וכוח להשקיע למרות הקושי, וכמובן שעלינו לעזור להם להגביר את הגירוי ולגרום להם סקרנות בחומר לימודים או בכל פעולה שאנו רוצים לעזור להם לבצע אותה, וזה יקל עליהם בס"ד.

תגובות והערות אפשר לשלוח לדוא"ל: a@havinenu.com

הרשמה לסדנא

הסדנא לעזרה ראשונה נפשית כבר התקיימה

לפרטים על סדנאות נוספות ניתן להירשם בניוזליטר ונעדכן לקראת הסדנא החדשה

הרשמה למוקדנים ומוקדניות

הרשמה לגברים

הרשמה לנשים

לידיעתכם הסדנא כבר התקיימה
ניתן לעקוב כאן באתר לגבי סדנא נוספת לנשים